כשבאביקה שלי נפטרה מלבד לקעקע את שמה על יד ימיני (באישורה כמובן, שאלתי אותה כמה ימים לפני שהיא נפטרה בעודה בבית החולים) החלטתי לקיים לעצמי מעיין צוואה רוחנית אפשר לקרוא לזה ואמרתי שעכשיו אני פשוט חייבת לעשות את זה ועכשיו זה הזמן יותר מתמיד לעשות את מה שתמיד חלמתי עליו , לפתוח מסעדה !
אבל לא סתם מסעדה שמגישה אוכל, אלא מסעדה שדרכה בעצם באביקה שלי עדיין נמצאת איתי , מסעדה שבזכותה אני עדיין נושמת את באביקה שלי ואת הריחות של המטבח שלה , מסעדה שבאמצעותה יש לי את הזכות , העונג והכבוד להעביר ולו במעט את כל הטוב שהיה בבאביקה שלי לעולם, פתיחתה באביקה מציינת בעבורי מעיין סימן דרך בחיים וחותמת לכך שנכון שבאביקה שלי לא נמצאת כאן פיזית איתי אבל לנצח היא תחייה בנפשי ברוחי ובנשמתי, היא כאן איתי , מחזיקה לי את היד חזק חזק ועומדת לצידי כמו תמיד!
דרך הגשמת החלום שלי בגיל 44 והדרך שבה בחרתי להנציח את באביקה שלי אני מרגישה ואפילו עוד יותר שהיא כאן איתי עכשיו בכל התהליך , באביקה שלי מבחינתי ממשיכה לחיות ולהיות דרכי, דרך החלום ודרך ההגשמה.
אז באביקה שלי אהבת חיי,
הנה אני גלי הקטנה שלך עושה כאן עכשיו את מה שכל כך אהבת לעשות כל החיים ואל תדאגי אני לא אעשה בושות, הייתה לי את המורה הכי טובה שיכולה להיות בעולם , מבטיחה שתהיי גאה בי כמו שתמיד היית ❤️
וככה אם תהיתם אז באביקה ברומנית זה סבתוש׳
